כולנו אוהבים תשובות.
אנחנו אוהבים לדעת. אוהבים לשלוף, ובמהירות ,את התשובה לכל שאלה.
התשובות עושות סדר. נותנות ביטחון ,מאפשרות להמשיך הלאה.
אבל כשהיינו ילדים, ממש רכים, הרבינו לשאול. ולא ציפינו לתשובה מסוימת.
כל תשובה התקבלה על ידינו בעיניים פעורות. ולא אחת בשאלה : "באמת???".
ולעיתים התגובה מצד המבוגר היתה "לא! מובן שלא" ואז קיבלנו באותה התפעלות מצידנו, תשובה שונה
לחלוטין.
כילדים הסתובבנו בעולם של פליאה, כשסביבנו מרחפות שאלות אין ספור, בכל נושא ועניין.
וברור היה לנו שכל תשובה אפשרית.
עם הזמן מתכהה היכולת המופלאה, הילדית ,לשאול שאלות, ולתת מקום למגוון עשיר של תשובות.
אנו נצמדים להגיון, לסדר, למקובל, לנפוץ, וכל אלו מתקבעים בדפוסי ההסתכלות שלנו על העולם.
יש בראשנו תבניות מוכנות, מושגים, וקישורים שנשלפים כמעט אוטומטית לכל עניין.
כאנשים כותבים, על מנת ליצור סיפורים מכל סוג שהוא, עלינו לשוב ולהתחבר לצד הילדי, הסקרן והפתוח שבתוכנו.
לאפשר לעצמנו לקבל מגוון תשובות על כל שאלה בעיניים מתפעלות ונפעמות.
ככל שנחזור לשאול שאלות מגוונות ונפתח את עצמנו למגוון תשובות, יוולדו סיפורים יחודיים מרתקים
ומורכבים יותר .
לזרום בחופשיות- לשאול- ולחפש תשובות
בשלב הראשון של הכתיבה ניתן "ליוצר שבנו" להוביל את הסיפור קדימה ללא צנזורה, לא נפעיל מחשבה,
לא נחפש הגיון או לכידות. בשלב זה הכתיבה היא כמו סוס שדוהר בשדה הפתוח. היד כותבת ברצף כל מה שעולה בדעתנו.
בשלב השני, שלב העריכה. נשאל שאלות על מה שכתבתנו.
את מה שנראה לנו לא הגיוני, לא נשליך החוצה. לא נוותר עליו באופן אוטומטי אלא נשאל עליו שאלות. נשאל כל שאלה אפשרית.
יחד עם זאת גם על מה שנראה לנו טריוויאלי והגיוני, לא נעבור בקריאה אוטומטית. נשאל שאלות וננסה לחשוב על תשובות שונות מאלו המובנות מאליהן. רחוקות מהן. לא ניתן "לטייס האוטומטי" להוביל אותנו.
אם נלמד לשאול שאלות על הפרטים הללו שמובנים מאליהם, נפתח פתח למצוא להם רקע והסברים
מפתיעים ,אחרים ומיוחדים. לא אלו הטבעיים ופשוטים בעיננו.
רק בשלב השלישי נחפש קשת רחבה של תשובות, שונות ומגוונות, מתוכן נבחר את התשובה שנראית לנו. שמושכת אותנו.
לעיתים דווקא תשובה לא הגיונית לכאורה או לא מתקבלת על הדעת במחשבה ראשונה,, היא שיוצרת עניין האמיתי, שם חבוי סוד, שם הדרמה או לב הסיפור.
כמובן שאם נבחר תשובה שהיא תמוהה או מפתיעה נצטרך להשקיע מחשבה בבניית הסיפור כך שהיא תתיישב בצורה משכנעת. אבל זו לא סיבה לוותר על רעיונות יחודיים או על מציאות מורכבת בסיפור שלנו,
הרי גם בחיים עצמם אנו פוגשים לא פעם עובדות שמפתיעות אותנו. (אדם בעל חזות חרדית עם שם מאד ישראלי, או אדם מאד קשוח שמגלה רגשנות בהקשרים מסוימים, הורים בעלי עור בהיר עם ילד שחום עור).
אף פעם לא מיותר לשאול.
יקרה מידי פעם שנקדיש זמן לשאילת שאלות, ונענה מגוון תשובות אך נבחר בסופו של דבר בתשובה הטריוויאלית הראשונה שחשבנו עליה .
לכאורה לשווא שאלנו, עשינו דרך וחזרנו לנקודת ההתחלה. אך למעשה לא היה המסלול הזה לחינם.
שאילת השאלות היא מיומנות שמתפתחת ככל שנרבה לעסוק בה. היא מרחיבה את מחשבתנו ומרגילה אותנו
לפרוץ גבולות. ולכן בלי שום קשר לתשובות שנקבל יש ערך בפני עצמו לשאילת שאלות.
החשיבה שלנו מתרחבת, נפתחת ונהיית עשירה ופחות מקובעת בזכות השאלות. הודות לשאלות אנו מוסיפים עומק מורכבות ועושר לסיפור.
