הקסם שבזום אין.
כשאני מטיילת עם מיקה הכלבה שלנו, אצלנו ברחוב , אני מנצלת את הזמן להתבוננות.
אנחנו חולפות ליד שיחים עצים ופרחים, לעיתים דורכות על פני מרבד של עלים יבשים ופרחים שנבלו.
חלקם מושכים את עיני וחלקם נראים לי סתמיים ומשעממים.
כשמיקה נעצרת לענייניה אני מחכה בסבלנות ונהנית לצלם מידי פעם את מה שסביבי.
יום אחד עצרנו ליד שיח ירוק. צילמתי אותו , ולאחר מכן קרבתי את הזום וצילמתי שוב, וכך עוד ועוד , תוך כדי צילום שמתי לב שלעלים השונים גוונים שונים ונהניתי לבחור שילובים מעניינים. המשכתי בכך עד שהמצלמה קלטה רק חלק של עלה ועליו משורטטים נימים, והוא מקושט בטיפות קטנות של מים.
הוקסמתי. השיח הירוק הזה, שבמבט שגרתי נראה משעמם וחדגוני, הפך בעיני לצמח מגוון, ועשיר , וכל עלה ועלה נראה לי כמו יצירת אמנות.
מה מסתתר מעבר לגדר
הבוקר בעת הטיול עם מיקה עברנו ליד גדר אבן שמאחריה גינה קטנה עם כמה שיחי פרחים. מעבר לגדר הבחנתי בקצה של פרח לבן ובמספר פרחים צהובים
כהרגלי החלטתי לצלם את המקום בדרגות שונות של מרחק או קרבה. תוך כדי התבוננות מעבר לגדר גיליתי שהפרח הלבן הוא רק אחד מצרור פרחים יפהפיים, ושבקרבתו גדל גם שיח פורח עמוס בפרחים אדומים
כךקורה לנו גם בכתיבה.
כשאנו מתבוננים רק ממרחק יש דברים מוסתרים שאנו פשוט לא רואים. ככל שנתקרב, המחסום שמסתיר יהיה זניח ואנו ניחשף לעוד ועוד פרטים.
לדוגמא:
כשאנו מתארים את הדמות במקום עבודתה, אנו יודעים היכן היא עובדת ומה מקצועה.
זה בהחלט מאפיין ונותן מושג. אבל זו הסתכלות מרחוק. בואו נתקרב עוד מעט. נניח בצד לרגע לרגע את .הסביבה,האירועים או הדמויות האחרות. נתקרב לדמות שלנו.
נתבונן בשולחן עבודתה, מה מונח עליו? תמונות משפחה? תעודות הצטיינות? חומר קריאה מקצועי? באיזה שפות?נישאר איתה ונלמד עם מי היא משוחחת במשך היום? מה מערכת היחסים שלה עם עמיתיה? עם לקוחותיה? עם הממונים עליה? איך היא מגיבה כשהיא מוחמאת? או כשהיא טועה?
נציץ כמובן גם בתיקה. מה היא לוקחת עמה לעבודה? מה נמצא איתה באופן קבוע בתיק? ? האם יש בתיק תרופות קבועות ? כלי איפור? עט ומחברת?
ככל שנתקרב נטיב לראות,ונכיר את הדמות יותר ויותר, נגלה דברים שמוסתרים מאיתנו במבט כללי ומרוחק.
דמות שנראית במבט מרוחק כאחת מההמון, רגילה וחסרת ייחוד מתגלה כאישיות מעניינת , מפתיעה או מרגשת.
זה כוחו של הזום אין.
ההתקרבות עוד ועוד. ההתבוננות המרוכזת. הצורך למקד, לדייק למצוא פוקוס מתאים. כל אלו מאפשרים לנו לגלות דקויות, להבחין במגוון, לזהות מרקמים. כמו פלא נגלה לעיננו העושר והיופי מתוך הרגיל והמשעמם לכאורה.
זום אאוט- שומרים מרחק.
אחרי שמנינו את המעלות שב"זום אין" את הצורך להתקרב כדי להבחין בדקויות, וכדי לאסוף מידע עשיר.
אני מרגישה מחויבת להציב גם "תמרור אזהרה".
לעיתים כשאנחנו קרובים מאד ומידי- התמונה מיטשטשת.
קווי המתאר נעלמים, הצבעים מתערבבים, לעיתים ממש קשה להבין מהו שצולם.
לעיתים התמונה יפהפיה אבל חלקית מאד ואז ואנחנו עלולים לאבד את הציר המרכזי את קו העלילה או את לב הסיפור.
או שאנחנו ממש מאבדים את תחושת הנפרדות ביננו ובין האוביקט, ולא מסוגלים לראות את התמונה המליאה.
זה הזמן לקחת צעד אחורה. להגיע למרחק בו יש הפרדה בינך ובין הדבר בו אתה מתבונן. לצאת מתוך ההתעמקות במקטע אחד ספציפי לחפש את התמונה הגדולה הכוללת.
חמניות בזום אין ובזום אאוט.
לא רק בצילום,גם בכתיבה כמו בחיים.
ממש כמו בצילום כך גם בחיים.
לעיתים אנחנו נכנסים כל כך לעומקה של סיטואציה אישית או בין אישית עד שאנחנו מסתבכים עם עצמנו. הכל מיטשטש, הטיעונים, הרגשות המחשבות נהיים תסבוכת שקשה לנו לעשות בה סדר. דברים שנדמו כל כך מסודרים וחותכים לפני כן מאבדים את חדותם. אנו שוקעים בתוך הסיטואציה עד כדי כך שאנחנו שוכחים את מערכת היחסים השלימה, את מה שקדם לאותה סיטואציה, את הרגשות האחרים שיש לנו כלפי אותו אדם. אנחנו מתעלמים מסיטואציות אחרות משמעותיות לא פחות מזו בה אנו שקועים באותו הרגע.
לסיכום:
תרומתו של 'zoom in' לכתיבה.
1 ככל שאנחנו מכירים יותר טוב את הדמות הכתיבה שלנו תהיה יותר חזקה. ממש כמו בחיים, כשאנו מספרים לחבר על מישהו שאנחנו מכירים מקרוב הדברים עוברים בצורה עצמתית וחזקה יותר.
.2 ככל שנכיר יותר דקויות הדמות תהיה אותנטית ומשכנעת יותר. פחות פלקטי ושטוחה. שהרי גם החיים האנשים שסביבנו מכילים מורכבויות. מאופיינים ומיוחדים זה מזה ברזולוציות ובדקויות.
.3 ככל שנכיר לעומק את המאפיינים הדקיקים שסמויים מהעין במבט מרוחק, נוכל ליצור דמויות מיוחדות .
.4 ככל שנכיר את הדמות מקרוב ונזהה אצלה גוונים שונים באותה תכונה, ככל שנגלה שהיא חורגת מהתכונה האופיינית שלה בחברה מסוימת או בהקשר מסוים, נוכל לייצר רגעים של הפתעה לקורא, נוכל למשוך את הסיפור לכוונים לא צפויים, וגם אנחנו הכותבים וגם הקוראים יחוו חווית גילוי והתרגשות.
5.נקודה נוספת חשובה לא פחות:
"זום אין" עוזר לנו להגדיר מהו הסיפור שלנו. כשאני מצלמת פרח או פרחים מתוך שדה שלם או מקבץ של פרחים אני מגדירה שהם אלו המעניינים אותי אני בוחרת להמתקד בהם. ממש כך כשאנו בוחרת להתמקד בסיטואציה מסוימת או בדמות מסוימת. בעצם הבחירה אני מחליטה שמכל האירועים זהו האירוע המשמעותי לסיפור. שמכל הדמויות , זוהי הדמות שחשוב לכתוב עלי
תרומתו של ה 'zoom out'- לכתיבה
.1 המרחק מאפשר לנו לראות את התמונה הכוללת.
.2 המרחק עוזר לנו ככותבים להפריד את עצמנו מהסיטואציה ומהדמויות.
.3 המרחק מאפשר לנו להבחין בקשרים, בדפוסים חוזרים, או חריגים, בין הדמויות או הסיטואציות.
זהו הריקוד
ממש כך. עלינו לזכור את הריקוד של צעד קדימה וצעד אחורה.
לא לוותר על הזום אין , על ההתקרבות לדמות, לסביבה, לחברה. על ההבחנה בדקויות.
אבל לא לשכוח גם לקחת צעד אחורה. להתבונן בכל דבר דרך "זום אאוט". הוא שיאפשר לנו להתבונן בדמות השלימה שיצרנו. להתייחס לסיפורה לאורך תקופה, להבין את מקומה במערך הכללי של הדמויות, לראות פרספקטיבה. הוא שיזכיר לנו שישנן דמויות נוספות לתת עליהן את הדעת.
זום אין-זום אאוט
זה הריקוד
קדימה ואחורה
פנימה וחוצה,
להתקרב ולהתרחק.
למעלה ולמטה
בכתיבה כמו גם בחיים.
