" הזכרונות הם כמו שקית עגבניות שנקרעה בסופרמרקט, והן מתגלגלות להן בלא סדר במרחב".
אינני זוכרת היכן קראתי את הדימוי הציורי והמפתיע הזה אך מנסיון של שנים בהנחיית כתיבה, ובכלל זה כתיבת זכרונות, יכולה אני לומר הוא מיטיב לתאר את התהליך שחווים רבים אשר כותבים את זכרונותיהם.
לראש הגיון משלו אך ללב ולתת מודע הגיון עצמאי ולא תלוי משל עצמם.
טעות נפוצה בכתיבת זכרונות:
אנו רגילים לחשיבה הגיונית מסודרת וסיבתית. נדמה לנו כי כתיבת הזכרונות מן הראוי שתיעשה על פי הסדר הכרונולוגי או על פי קיטלוג מאורגן כלשהו.
ורבים האנשים שנרתעים מכתיבת זכרונות מתוך החשש להתחייב לדייק ולכתוב את ההתרחשויות על פי סדרם המדויק.
אך למעשה נמים להם זכרונות בתוכנו כשהם מעורבבים זה בזה,
קשורים בנימים דקים לתחושות, לצבעים ,לריחות ולעונות השנה. נמשכים לאנשים מסוימים, למקומות, לצלילים ולחפצים.
כשאנו נוגעים בזיכרון, ו"מגלגלים "אותו ממקומו החוצה, נעה זעה הערימה כולה, ובמקרים רבים יתגלגלו
בעקבותיו גם הזכרונות הקרובים אליו . יעלו מהתת-מודע אל המודע, יקבלו צורה ומילים.
החוט הקושר ביניהם יהיה אינוטאיטיבי, אסוציאטיבי, מעורב בחושים וברגשות ולאו דווקא בכרונולוגיה וגיאוגרפיה.
לא אחת נשאל את עצמנו מהיכן הגיח לו זיכרון זה או אחר?
לעיתים מופיע זיכרון שמפתיע אותנו,כי על פי ההגיון לא אירע שום דבר שמתקשר אליו, שאמור לעורר אותו. לא נאמרה שום מילה המרמזת עליו.
התשובה יכולה להימצא בניחוח מסוים, בעלה שנשר, במצב רוח, או בטון דיבורו של אדם מסוים,
וברגע שזיכרון אחד מתגלגל, יתגלגלו אחריו זכרונות הקשורים אליו קשר כל שהוא, המובן לנו או שלא.
לכן יש ערך וכוח רב לכתיבת הזכרונות . שכן ברגע שאנו כותבים זיכרון הוא מעורר זכרונות רדומים או נחבאים.
"איך אפשר לכתוב זכרונות אם אין לי הרבה זכרונות"
לעיתים מגיעים אנשים לסדנאות כתיבה כשאינם בטוחים שיהיו להם די חומרים לכתוב עליהם במהלך קורס שלם.
"אין לי הרבה זכרונות"- יגידו, או "אני לא טיפוס שזוכר".
קרוב לעשור שאני מנחה סדנאות, וקורסים שנתיים- עוד לא פגשתי אדם שמעיין זכרונותיו יבש במהלך הקורס.
ההיפך הוא הנכון. עצם הנגיעה בזכרונות, עצם ההעלאה על הדף של זיכרון ועוד זיכרון מעוררת משנתם זכרונות נוספים וחבויים. והם מתגלגלים להם ממעמקי הלא נודע למרחבי ההווה.
בנוסף, העיסוק האסוציאטיבי, החוויתי של האדם בזכרונותיו פותח את הערוץ היצירתי , הלא מחושב, הרגשי .
עם הזמן הגישה לזכרונות נהיית פשוטה יותר, טבעית יותר, וקולחת. והסיפורי מתעוררים לחיים זה אחר זה.
השפעת קבוצת הכתיבה על תהליך כתיבת זכרונות
דבר מעניין נוסף מתרחש כאשר כתיבת הזכרונות היא במסגרת קבוצתית.
כל אדם כותב כמובן את זכרונותיו שלו, אך ברוח המטאפורה שלנו ניתן לומר שבעקבות השיתוף ההדדי
מצטברת בחדר "ערימת עגבניות" קולקטיבית. כולם רואים אותה, נוברים בה, מתייחסים אליה, ממששים כל עגבניה ועגבניה.
וכך לא אחת מעוררים זכרונותיו של האחד את זכרונותיו של חברו.
בחלל החדר נרקם מארג משותף של חוויות של אירועים של רגשות. נוצרת "שפה".
דבר זה מתרחש כמובן כאשר ישנם זכרונות דומים או חוויות משותפות, פרי מציאות דומה, פרי היות האנשים בני אותו הדור או אותה השכונה.
מופלא עוד יותר כשהקסם הזה מתרחש גם כאשר הרקעים שונים, כאשר החוויות אינן דומות.
דרך הסיפורים וההקשבה, מעשירים הזכרונות המייחדים את המשתתפים השונים לחלק מעולמם של כל המשתתפים .
על ידי ההאזנה מרוויחים כולם עושר של חוויות ומציאויות, ובזכות השיתוף הם זוכים לאמפתיה, להבנה והזדהות,ובנוסף הם זוכים לראות את סיפורי חייהם דרך עיניהם של האחרים, והרי זו חוויה ייחודית ומעצימה. הנותנת לאדם זווית ראיה נוספת על חייו שלו עצמו.
חששות שעולים בכתיבת זכרונות
כתיבת זכרונות עלולה לעורר אצל הכותב פחד משתק מאיבוד שליטה, חשש מהשאלה איזה זכרונות קשים או כואבים עלולים להתגלגל לעולמנו ללא התרעה, בהלה מזכרונות שיצופו ולא נדע מה לעשות עימם.
במקרה כזה יש לקחת נשימה עמוקה, ולהירגע. הזכרונות יכולים לצןף אך בידי הכותב ההחלטה איזה מקום לתת להם בכתיבתו ובעולמו.
התגלגלו להן העגבניות על רצפת החדר, ללא סדר ללא חוקיות, חלקן טובות ובשילות, חלקן בוסריות, וחלקן שהרקיבו ולא עריבות לחייך.
נתונה האפשרות בידי כל אדם לבחור. איזה מהן יעלה על הדף, ויהפוך למזכרת כתובה לעצמו או לחלוק עם אחרים.
ואילו מהן יגנוז חזרה, יערום שוב בערימה המוצנעת בליבו פנימה, עד שיגיע זמנן לשוב ולהתגלגל, לצאת לאור ולהיחשף.
לכולנו סל מלא עגבניות..
כתיבת זכרונות כמוה כהרפתקאה או מסע בשבילי העבר. היא דורשת מאיתנו אומץ ונכונות לוותר על השליטה המוחלטת. יחד עם זאת היא פותחת לנו שער לאוצרות מרגשים ומרתקים שמהם בנויים חיינו,ופתח לתהליכים איישים מזככים ומעצימים. היא מאפשרת לנו לברור את ה"עגבניות שבסלנו" ולחוש את טעמן מחדש.