כשסבא וסבתא נפגשו על המדף

סבתא זלדה שלי עלתה מארה"ב בצעירותה, בסוף שנות העשרים למאה שעברה..
היא נשארה אמריקאית בכל נימיה ועד סוף ימיה דברה רק אנגלית.
בעלה , סבא בנימין שלי, עלה מליטא עם משפחתו באמצע שנות העשרים. כבר בליטא דברו כל בני המשפחה עברית רהוטה. ועם בואם ארצה הצטרפו הבנים, סבי ואחיו ל "גדוד מגיני השפה העברית".
סבתא- צחקנית, מוחצנת, מוקפת חברות ובנות טיפוחים ,
סבא- מוקפד, מאופק, מחויט, ישר כסרגל, רציונלי מאד.
ביומנה של סבתא מתוארים המפגשים הראשונים בין השניים.
תחילתו של רומן. סיפור אהבה. "שוב היה פה 'אדום השיער' " כותבת סבתא (באנגלית כמובן) , "והביא לי פרחים. ישבנו על הספסל ושוחחנו שעות".
מידי פעם חלף במוחי הרהור על הזוגיות הזו , על הניגודיות
לפעמים גם שאלתי עצמי איך הסתדרו פרקטית עם פערי השפה.

והנה, לפני כשנה, לאחר פטירתו של אבא, מצאתי בחדר עבודתו שני ספרים ישנים מאד עבי כרס.
דפיהם מצהיבים ופינותיהם מעוגלות מרב שימוש.
ספרים ישנים כאלו תמיד מושכים אותי. ברגע שאני נתקלת בהם תוקף אותי יצר חזק לברר מה הוא הספר,
ולא פחות מזה מה הסיפור שמאחריו.
פתחתי , והנה – שני מילונים:
האחד אנגלי עברי – של סבא בנימין
והשני אנגלי אנגלי – של סבתא זלדה
אחזתי בהם בהתרגשות רבה מדמיינת לעצמי את סבי וסבתי בעודם צעירים משוחחים ביניהם
מנסים לדייק ,להבהיר מילה זו או אחרת.
לגשר בעזרת המילונים על פערי השפה.

אינני מאמינה שאי פעם אשתמש במילונים הללו, אך בוודאי שמור להם מקום של כבוד על מדפי הספרים שלנו.
בכל פעם שמבטי נופל עליהם ,אני רואה לנגד עיני זוג צעיר יושב על ספסל בירושלים אי שם בשנות השלושים,
או הורים טריים מתלחשים ביניהם בעוד תינוקם ,אבי, מנמנם בעריסה…
גם זה קסם שקיים בספרים-
הם מספרים סיפורים מרגשים ומרתקים עוד לפני שאנו קוראים בהם.