את הפוסט הזה, העוסק בפתגמים אני מקדישה בהוקרה ובאהבה רבה לחמותי וחמי יפה וסולימן שלום שרת שהם מעיין בלתי נלאה של חכמת חיים, ואוצר של פתגמים, סיפורים ושירים ממורשת פרס.
לפני שנים רבות למדתי הוראה במכון כרם שבירושלים. אחד הקורסים המרתקים היה בנושא ספר משלי שבתנ"ך.
המרצה הייתה ד"ר רות רוזנברג (שנפטרה לצערי לא מזמן), והיא בקשה מאיתנו בפתיחת הקורס להביא לשיעור הבא מספר פתגמי עדות ועמים.
מכיוון שבעלי היה במילואים התארחתי באותו השבוע אצל חמי וחמותי עם ילדי הקטנים.
"זה פשוט" חשבתי לעצמי. " חמי שלום מלא כרימון פתגמים בפרסית אבקש ממנו שיכתיב לי כמה מהם ".
פניתי אליו כשבידי מחברת ועט וחיכיתי למוצא פיו.
סבא שלום שתק רגע ושניים, והנהן בראשו. "אי אפשר " אמר לי. "אני לא יכול לומר לך כעת."
לנוכח מבטי המופתע הסביר: "הפתגמים הם חלק מהחיים. רק כשקורה משהו במשך היום אני נזכר בפתגם המתאים."
"אל תדאגי" הוסיף למראה פני המאוכזבות "עד הערב יהיו לך פתגם או שניים. אני מבטיח".
בסופו של יום אחזתי בידי דף מלא פתגמים בשפה הפרסית כתובים באותיות עבריות, וגם ומתורגמים לעברית.
מאותו היום ועד עצם היום הזה אני ממשיכה לאסוף משלום חמי היקר פתגמים, שירים וסיפורים.
טקס קבוע.
עם צאת השבת אני מתיישבת לצד שלום חמי עם מחברת ועט והוא מכתיב לי פתגמים או שירים שהשמיע באזננו במהלך השבת. הזמן כמו עוצר מלכת ושלום חמי, בסבלנות אין קץ ,אומר באזני משפט או שניים בפרסית כדי שאכתוב. ואני כותבת פרסית באותיות עברית ומקריאה באזניו כדי שיתקן אותי כשהחמצתי משהו.
אח"כ שלום מתרגם במילותיו את המשפט לעברית, ואני נותנת לדברים ניסוח משלי בהתייעצות איתו.
הקצב הזה. הדיוק הזה. הכבוד למילה הספרותית. האהבה לתכנים השורשיים כל אלו יקרים בעיני מפז ואני רואה זכות מקודשת ברגעים המשותפים הללו.
חכמה עממית העוברת בעל פה
רבים מהפתגמים אני כבר מכירה והם עולים בראשי בסיטואציות שונות.
את חלקם שב שלום ומצטט באוזנינו ואני נהנית בכל פעם מחדש מרעננותם.
למרבה השמחה עדיין מצליח סבא שלום להפתיע אותנו מידי פעם בפתגם שטרם שמענו.
"אבל מניין?" אנחנו שואלים אותו. "מניין כל השפע האינסופי הזה?"
"בחברה המסורתית היתה התרבות מושתתת על העברה בעל פה ובאופן אישי מדור לדור." מספר לנו סבא שלום. "תוך כדי עבודות הבית , תוך כדי נסיעה והליכה, תוך כדי משא ומתן. אני כילד אהבתי לשהות בחברת המבוגרים ולהאזין לשיחותיהם. שיחות הנוגעות בחיים אך שזורות בפתגמים ודברי חכמה והכל נחרט בראשי. "
"בנוסף לכך" מוסיף שלום ואומר "מאחר ולא היה חשמל היו מתכנסים מידי ערב כל בני המשפחה יחד בחדר המרכזי, מדליקים עששית ואבא שלי היה קורא לכולנו מתוך ספר. ערב ערב, עוד פרק ועוד פרק. שיר ועוד שיר" .
כך ספג חמי עוד ועוד ואנו בני דור שני ושלישי ורביעי נהנים מכל העושר הזה.
מה יש בהם בפתגמים שהם כל כך חזקים ומדויקים?
הפתגמים הם למעשה תמצית החכמה העממית העוברת מדור לדור .
אנחנו בני התרבות המערבית במאה ה 21 רגילים לבחון כל דבר דרך מסננת האינטלקט.
חשוב לנו להבין בשכל. חשוב לנו שדברינו יהיו מדויקים מספרית, מדידים והגיוניים.
החכמה העממית לעומת זאת, מדברת בשפה אחרת. זוהי שפה המושתתת על חכמת הלב וגם פונה אליה.
"חכם השביל מן ההולך בו" אומר הפתגם הבדווי. אמירה נהדרת שבאה להזכיר לנו כי לעיתים החיים מובילים אותנו לכוון הנכון גם כשאיננו רואים זאת, וכדאי לעיתים להרפות.
"לו היתה לי מטבע " אומר הפתגם היפני "הייתי קונה בחציה אורז כדי שיהיה לי ממה לחיות, ובחציה השני הייתי קונה פרח כדי שיהיה לי לשם מה לחיות". משפט אחד המבטא תפיסת עולם שלימה.
"אם קרובים הלבבות שלי ושלך- על עלה של פרח יש מקום בשבילי ובשבילך" מכתיב לי חמי. "כמה נכון ואמיתי" אני חושבת לעצמי .
"בתוך הקיר יש עכבר- ולעכבר יש אזניים" זוהי המקבילה הפרסית לביטוי של "אזניים לכותל" המוכר לכולנו.
"אל תניח שהיער שומם- אולי בתוכו נמר מתנמנם". פתגם יפהפה נוסף באותה הרוח של פרקטיקה הנובעת מנסיון חיים. (תרגם וחרז בעברית גיסי דוד שרת).
"הפלפל הזה- אל תראה אותו שהוא קטן. תטעם אותו כמה שהוא חריף" מוסיף חמי לתרגם מפרסית. ובכל פעם שאני רואה את החיוך הקונדסי של נכדותי אני חושבת לעצמי "איי, פלפליות קטנות".
הפתגמים שווים לכל נפש.
הפתגמים הם ציוריים , לקוחים מתוך החיים. מבוססים על המציאות ועל הויזואליה.
לכן כשאנו שומעים פתגם אנו קולטים מיד את החוויה המרכזית . אין צורך בשורה תחתונה מלומדת. אין צורך בהסבר. הם עוקפים את מחסומי הרציונליזציה. פוגשים אותנו במקום החשוף, החושי ,הרגשי שבתוכנו. (בדומה למה שכתבתי גם בפוסטים על כתיבה בעקבות חפצים ועל כתיבת זכרונות).
חוויות בסיסיות שכל אדם מכיר ויכול להרגיש אותן, עושות את העבודה מצוין.
כל פתגם מקפל בתוכו מעין סיפור קטנטן. הוא מצייר לכאורה סיטואציה שאינה מחיינו אלא מאיזה הקשר אחר, או מאיזו חכמת חיים כללית. במקרים רבים שזור הומור בפתגמים והם מעלים חיוך. ומי יכול לעמוד בפני הומור דק וחריף?
הפתגם קצר ולא דורש מאמץ מחשבתי או סבלנות, עד שנחליט האם ברצוננו להקשיב או לא- הוא כבר נאמר.
האוזן קלטה,
הדמיון צייר,
והלב שמע.
עמוד שלם לכל פתגם
לפני 17 שנה הוצאנו עיתון משפחתי למשפחת בעלי. הדפסנו גליון אחת לחודש.
כל בני המשפחה השתתפו בו. מצעיר הנכדים ועד סבא סבתא.
סבתא תרמה ממתכוניה ,ולסבא שלום הקדשנו מדור בשם 'מתיבת האוצר של סבא שלום'.
בכל עלון כתבנו פתגם מפי סבא ומעט דברים הקשורים לו. לא בכדי הקדשנו עמוד שלם לפתגם החודשי. זאת למרות שיכולנו לכלול אותו בעמוד אחד עם מדורים קטנים נוספים.
הפתגם הקצרצר בן השורות הבודדות הוא עולם שלם, נושא בפני עצמו, ראוי לקחת אויר ולשהות בו לרגע לפני המעבר לנושא הבא.
"האל ששיניים נותן-גם לחם נותן"
(הפתגם עתיק יומין, צוטט לנו בימי המיתון לפני 17 שנה, וכל כך רלוונטי היום בימי החל"ת של הקורונה)
לתת לפתגמים את המקום הראוי להם
בסוכות שעבר חגגנו עם סבא שלום את יום הולדתו ה90.
גיסי דוד שרת ובני משפחתו ריכזו את הפתגמים שאספנו משך השנים והוציאו חוברת לכל אחד מבני המשפחה. אני מאמינה גדולה בחוברות כאלו. לעיתים נדמה כי העבודה מיותרת. וכי מי יישב ויעיין בחוברת כזו?
אך מנסיוני אני יודעת, גם אם משך שנים שוכבת החוברת סגורה במגרה או על המדף, מתי שהוא יימצא מי שיתעניין בה
פתגמים אשר ערוכים , מודפסים ומרוכזים בחוברת מכובדת מקבלים את המקום הראוי להם. יש בכך עבודת הנצחה ושימור של מורשת אך גם הרבה מעבר לכך.
מכיוון שהפתגמים נמסרו בעל פה תוך כדי אירועי החיים ובהקשרם, הרי שבכל פתגם כזה כרוכים גם סיפורים וזכרונות מחיי הדורות שקדמו, מהווי המשפחה והקהילה.
קריאה משותפת בחוברת שכזו פותחת פתח לשיח על נושאים שונים שבאופן רגיל ובשגרת היומיום אינם מגיעים לידי שיחה. מזמנת רגעי צחוק וגם רגעי התרגשות, ויוצרת חיבור ושפה משותפת משפחתית ובין דורית.
בצידה האחורי- בפרסית נוסח הפותח סיפורי עם. בתרגום -"יום אחד מיוחד היה, מלבד האל איש לא היה"
רוזי בוד.
לפני כשנתיים, כשהשתתפתי בשנית בכיתת האומן של רוני סומק. התבקשנו באחד הימים לכתוב שיר שכתרתו 'היה היה'. להנחיה הוסיף רוני אזהרה: "שלא תכתבו לי שירים מתקתקים וילדותיים". באותו הרגע התנגן באזני קולו של סבא שלום עם משפט הפתיחה העממי שמופיע כמעט בראש כל סיפור עם פרסי. שפירושו "יום היה יום מיוחד היה, מלבד האל איש לא היה".
השיר נולד בהשראת שעות רבות של האזנה לסיפורים שירים ופתגמים. כולם טקסטים נפלאים שנאמרו וסופרו בסבלנות רבה בשפה הפרסית, ותורגמו משפט משפט לעברית.
לא רק תכנם של הפתגמים והסיפורים צרובים בתודעתי. גם צליל קולם של חמי וחמותי יאריכו ימים בטוב, וגם ניגון מילותיה של השפה הפרסית העשירה כל כך.
כל אלו נושאים אותי לימים אחרים וקדומים, לארץ רחוקה, לתרבות והווי ספוגי מסורת ושורשים .
הָיֹה הָיָה
"רוּזֵי בּוּד,
רוּזֵי גָרֵ'י בּוּד,
רֵ'יי רָ'אז חוֹדָה
הִיש קָאז נָא בּוּד"
כָּךְ חָזַר וְסִפֵּר בְּקוֹלוֹ הַצָּרוּד.
נִיחוֹחַ רָחוֹק
יְלַוֶּה מִלּוֹתָיו
פֶּחָמִים
חֲרוּכֵי גַּעְגּוּעַ
עֵינָיו
טל שרת
