אני מאמינה שלכל אדם סיפור לספר, וחשוב שכל אחד יעז להתנסות בכתיבה. כל סדנא שיוצאת לדרך היא מבחינתי מסע מרתק ומרגש. אין דבר שמשמח אותי יותר מללוות אנשים בתהליך של יצירה וצמיחה, ולחלוק עמם את אהבתי לספרות ולכתיבה.

אשמח לפגוש כל אחד מכם באחת הסדנאות.

נהנתם לקרוא?

אשמח לעדכן אתכם עם פרסום פוסטים חדשים

פוסטים אחרונים בבלוג:

ארכיון פוסטים

שמוליק , המפוחית ואני

יש ספרים שאתה מתוודע אליהם והם מתיישבים בליבך,נהיים חלק מעולמך.
כשלאורך השנים אתה שב ופוגש בהם בדרכים שונות ומפתיעות משהו בתוכך מתמלא.
לפני למעלה מ 20 שנה שאל בני, שהיה אז בן 10, מספריית בית הספר, ספר בשם "המפוחית של שמוליק" .
הספר, פרי עטה של דבורה קפניס, מספר על ילד בזמן השואה שגדל בבית היתומים של יאנוש
קורצאק .
באחד הימים קיבל שמוליק מיאנוש קורצאק מפוחית במתנה. בסופו של דבר המפוחית היא זו היא שהצילה את חייו באושוויץ. הוא היה מנגן לחיילים הנאצים בתופת והם השאירו אותו בחיים לשם כך..
סיפורו של שמוליק , אליו התוודעתי בזכות ספר ילדים, נגע ללבי מאד.

כריכת הספר הקדמית

והנה , לפני כעשור , תוך כדי ההכנות לשבת, האזנתי לתכנית הרדיו "קולה של אמא".
זוהי תכנית בה הורים מתקשרים לשלוח ד"ש עם שיר לילדיהם החיילים. אחת המאזינות סיפרה כי
בתה החיילת ניגנה בשנות ילדותה ונעוריה בתזמורת המפוחיות של רמת גן, בייסודו של שמוליק גוגול.
היא סיפרה על הקשר העמוק של בתה, כמו של בני נוער רבים אחרים , לתזמורת.
היא תיארה כיצד ממשיכים בוגרי התזמורת , גם בהיותם חיילים, להיפגש בימי שישי ולנגן יחד ,
ובכך מחיים את זכרו של שמוליק גוגול.

התזמורת הזו, כך הסבירה המאזינה, מיוחדת במינה, בזכות שמוליק שהשקיע בה את כל נשמתו.
ולא בכדי השקיע בה את כל כולו.
מאחר ובילדותו ניצל הודות למפוחית,שהעניק לו יאנוש קורצאק מחנכו המופלא, נשבע שמוליק עוד
כילד, שאם יינצל מן התופת, ישקיע את כל חייו לטובת 2 דברים, והם מוסיקה וילדים.
והנה מימש את 2 הבטחותיו, באמצעות תזמורת המפוחיות לנוער שהקים וניצח עליה.

ברשותך, פנתה האמא למנחה התכנית בקול חנוק מהתרגשות, אני רוצה לספר עוד משהו.
"בשנת 1993 הוזמן גוגול להתלוות לראש הממשלה יצחק רבין ולנגן באושוויץ בטכס 50 שנה למרד גטו וורשא. הוא עמד וניגן בדיוק במקום בו היה עומד כילד ומנגן לחיילים הנאצים או להבדיל ליהודים שצעדו אל מותם. אלא שהפעם הוא ניגן בבטחה בפני ציבור ישראלי וראש ממשלה יהודי, כשקצין פולני מצדיע לו בכבוד.
היה זה רגע מרגש מאין כמותו עבור גוגול.
חודש לאחר מכן נפטר גוגול מדום לב, ממש כאילו הרגיש שסגר מעגל והשלים את משימתו בעולם."

קשה לתאר את ההתרגשות שאחזה בי למשמע דבריה של אותה אמא.
הילד הקטן מפולין הרחוקה, שפגשתי בספר ילדים הפך לאיש מופלא שחי ופעל פה בארץ . ואישיותו הנדירה של יאנוש קורצק הונצחה בדרך כל כך חיה וישראלית.

ושוב חלפו שנים .
יום אחד כשמיינתי ניירות מצהיבים ששמורים אצלי מבית אמא. מצאתי גליון של עיתון "לאישה"
משנות ה60 או ה 70. דיפדפתי בו מתוך סקרנות , "מעניין מה הופיע בעיתון לאשה בימים ההם?"
חייכתי לעצמי.
מתוך אחד העמודים קפצה למולי הכותרת "המפוחית הצילה את חייו".
כתבת בשם רבקה עמינוח הקדישה את מדור הראיונות לשמוליק גוגול .
היא סיפרה את סיפורו לאחר ראיון שערכה עימו בביתו. הפעם קראתי את הסיפור שהיכרתי כבר, כשהוא שזור ציטוטים מפיו של גוגול, בגוף ראשון. ובו הוא מספר על ילדותו אך גם על חייו פה בארץ.
מיהרתי לניילן את העמוד הזה ושמרתי עליו כעל אוצר.
עוד פיסה יקרה נוספה לפאזל המרגש של סיפורו של גוגול בעולמי. סיפור מופת, על כוחן של האהבה, האנושיות, והרוח.

המדור של רבקה עמינוח מתוך גליון "לאשה".

מעבר לסיפור האישי המפעים והמרשים של שמואל גוגול, התרגשתי לראות שוב איך סיפור שנכתב בספר, לעולם אינו נשאר סגור בין דפי הספר, תמיד הוא מתכתב עם המציאות באיזשהו אופן. ואין לדעת איך , ומתי יפגוש אותך במהלך חייך. ספר הילדים הזה נמצא על מדף הספרים שלי עם ספרים נוספים שגם אם איני קוראת בהם שוב ושוב , הרי שהם מספרים לי סיפור, ומלווים אותי הרבה מעבר לזמן קריאתם.

מוזמנים לשתף עם חברים:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

פוסטים נוספים שתהנו לקרוא אותם:

מפתח לכתיבה: שאלות- וכל המרבה הרי זה משובח.

אנחנו אוהבים לדעת. אוהבים לשלוף, ובמהירות ,את התשובה לכל שאלה.
התשובות עושות סדר. נותנות ביטחון ,מאפשרות להמשיך הלאה.בפוסט הזה נעמוד דווקא על חשיבותן של השאלות, בתהליך הכתיבה.

שמוליק , המפוחית ואני

בפוסט זה אני מזמינה אתכם לעקוב אחרי סיפורו המופלא של שמוליק גוגול. ואיך פגש אותי בדרכים שונות. איזו השפעה יכולה להיות לספר ילדים עלינו גם בהיותנו מבוגרים

נהנתם לקרוא?

אשמח לעדכן אתכם עם פרסום פוסטים חדשים

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *