אני מאמינה שלכל אדם סיפור לספר, וחשוב שכל אחד יעז להתנסות בכתיבה. כל סדנא שיוצאת לדרך היא מבחינתי מסע מרתק ומרגש. אין דבר שמשמח אותי יותר מללוות אנשים בתהליך של יצירה וצמיחה, ולחלוק עמם את אהבתי לספרות ולכתיבה.

אשמח לפגוש כל אחד מכם באחת הסדנאות.

נהנתם לקרוא?

אשמח לעדכן אתכם עם פרסום פוסטים חדשים

פוסטים אחרונים בבלוג:

ארכיון פוסטים

שמוליק , המפוחית ואני

יש ספרים שאתה מתוודע אליהם והם מתיישבים בליבך,נהיים חלק מעולמך.
כשלאורך השנים אתה שב ופוגש בהם בדרכים שונות ומפתיעות משהו בתוכך מתמלא.
לפני למעלה מ 20 שנה שאל בני, שהיה אז בן 10, מספריית בית הספר, ספר בשם "המפוחית של שמוליק" .
הספר, פרי עטה של דבורה קפניס, מספר על ילד בזמן השואה שגדל בבית היתומים של יאנוש
קורצאק .
באחד הימים קיבל שמוליק מיאנוש קורצאק מפוחית במתנה. בסופו של דבר המפוחית היא זו היא שהצילה את חייו באושוויץ. הוא היה מנגן לחיילים הנאצים בתופת והם השאירו אותו בחיים לשם כך..
סיפורו של שמוליק , אליו התוודעתי בזכות ספר ילדים, נגע ללבי מאד.

כריכת הספר הקדמית

והנה , לפני כעשור , תוך כדי ההכנות לשבת, האזנתי לתכנית הרדיו "קולה של אמא".
זוהי תכנית בה הורים מתקשרים לשלוח ד"ש עם שיר לילדיהם החיילים. אחת המאזינות סיפרה כי
בתה החיילת ניגנה בשנות ילדותה ונעוריה בתזמורת המפוחיות של רמת גן, בייסודו של שמוליק גוגול.
היא סיפרה על הקשר העמוק של בתה, כמו של בני נוער רבים אחרים , לתזמורת.
היא תיארה כיצד ממשיכים בוגרי התזמורת , גם בהיותם חיילים, להיפגש בימי שישי ולנגן יחד ,
ובכך מחיים את זכרו של שמוליק גוגול.

התזמורת הזו, כך הסבירה המאזינה, מיוחדת במינה, בזכות שמוליק שהשקיע בה את כל נשמתו.
ולא בכדי השקיע בה את כל כולו.
מאחר ובילדותו ניצל הודות למפוחית,שהעניק לו יאנוש קורצאק מחנכו המופלא, נשבע שמוליק עוד
כילד, שאם יינצל מן התופת, ישקיע את כל חייו לטובת 2 דברים, והם מוסיקה וילדים.
והנה מימש את 2 הבטחותיו, באמצעות תזמורת המפוחיות לנוער שהקים וניצח עליה.

ברשותך, פנתה האמא למנחה התכנית בקול חנוק מהתרגשות, אני רוצה לספר עוד משהו.
"בשנת 1993 הוזמן גוגול להתלוות לראש הממשלה יצחק רבין ולנגן באושוויץ בטכס 50 שנה למרד גטו וורשא. הוא עמד וניגן בדיוק במקום בו היה עומד כילד ומנגן לחיילים הנאצים או להבדיל ליהודים שצעדו אל מותם. אלא שהפעם הוא ניגן בבטחה בפני ציבור ישראלי וראש ממשלה יהודי, כשקצין פולני מצדיע לו בכבוד.
היה זה רגע מרגש מאין כמותו עבור גוגול.
חודש לאחר מכן נפטר גוגול מדום לב, ממש כאילו הרגיש שסגר מעגל והשלים את משימתו בעולם."

קשה לתאר את ההתרגשות שאחזה בי למשמע דבריה של אותה אמא.
הילד הקטן מפולין הרחוקה, שפגשתי בספר ילדים הפך לאיש מופלא שחי ופעל פה בארץ . ואישיותו הנדירה של יאנוש קורצק הונצחה בדרך כל כך חיה וישראלית.

ושוב חלפו שנים .
יום אחד כשמיינתי ניירות מצהיבים ששמורים אצלי מבית אמא. מצאתי גליון של עיתון "לאישה"
משנות ה60 או ה 70. דיפדפתי בו מתוך סקרנות , "מעניין מה הופיע בעיתון לאשה בימים ההם?"
חייכתי לעצמי.
מתוך אחד העמודים קפצה למולי הכותרת "המפוחית הצילה את חייו".
כתבת בשם רבקה עמינוח הקדישה את מדור הראיונות לשמוליק גוגול .
היא סיפרה את סיפורו לאחר ראיון שערכה עימו בביתו. הפעם קראתי את הסיפור שהיכרתי כבר, כשהוא שזור ציטוטים מפיו של גוגול, בגוף ראשון. ובו הוא מספר על ילדותו אך גם על חייו פה בארץ.
מיהרתי לניילן את העמוד הזה ושמרתי עליו כעל אוצר.
עוד פיסה יקרה נוספה לפאזל המרגש של סיפורו של גוגול בעולמי. סיפור מופת, על כוחן של האהבה, האנושיות, והרוח.

המדור של רבקה עמינוח מתוך גליון "לאשה".

מעבר לסיפור האישי המפעים והמרשים של שמואל גוגול, התרגשתי לראות שוב איך סיפור שנכתב בספר, לעולם אינו נשאר סגור בין דפי הספר, תמיד הוא מתכתב עם המציאות באיזשהו אופן. ואין לדעת איך , ומתי יפגוש אותך במהלך חייך. ספר הילדים הזה נמצא על מדף הספרים שלי עם ספרים נוספים שגם אם איני קוראת בהם שוב ושוב , הרי שהם מספרים לי סיפור, ומלווים אותי הרבה מעבר לזמן קריאתם.

מוזמנים לשתף עם חברים:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

פוסטים נוספים שתהנו לקרוא אותם:

בבושקות

בבושקות-כחפץ וכמטאפורה. איפה הן פגשו אותי, ואיך הן יכולות לשמש השראה לכתיבה.

מפתח לכתיבה : בעקבות שמות רחובות

שלטי הרחוב הפשוטים שכולנו מכירים יכולים להוות הזמנה מרתקת לכתיבה יצירתית. בפוסט הזה אביא בפניכם מספר רעיונות מתוך אין סוף האפשרויות.

נהנתם לקרוא?

אשמח לעדכן אתכם עם פרסום פוסטים חדשים

5 מחשבות על “שמוליק , המפוחית ואני”

  1. אורלי גולן

    הי טל זו אורלי גולן.
    החלפתי את המייל למייל אחר . מקווה שזה בסדר . לזה ששלחתי עכשיו כאן בלחצו להרשמה.

    ממש יפה איך שכתבת ומה שכתבת. לקחת אותי לעולם אחר פתאום שהפעיל לי את המחשבה ואת הדמיון.
    זה כיף תמיד . אבל עכשיו בתקופה זו יש לזה ערך מוסף. קצת להחליף את התקליט הלא פשוט הזה של הקורונה שמתנגן בלי הרף בראש. היה לי ממש כיף לקרוא . מחכה לבלוג הבא.

    תודה רבה

    1. תודה אורלי יקרה.
      נעים לשמוע. זה באמת כוח של סיפור, ןשל כל טקסט, לאפשר לנו להמריא למחוזות אחרים.
      ואני ממש שמיחה שהתחברת לבלוג.
      להשתמע, ולהתראות בבא הזמן… טל

  2. הי טל זו אורלי גולן.
    החלפתי את המייל למייל אחר . מקווה שזה בסדר . לזה ששלחתי עכשיו כאן בלחצן להרשמה.

    ממש יפה איך שכתבת ומה שכתבת. לקחת אותי לעולם אחר פתאום שהפעיל לי את המחשבה ואת הדמיון.
    זה כיף תמיד . אבל עכשיו בתקופה זו יש לזה ערך מוסף. קצת להחליף את התקליט הלא פשוט הזה של הקורונה שמתנגן בלי הרף בראש. היה לי ממש כיף לקרוא . מחכה לבלוג הבא.

    תודה רבה

  3. חנה וולף

    אכן מעניין איך דמויות מהספרים של ילדותנו מלוות אותנו לאורך החיים. אני נזכרת בתמר, מ״דפי תמר״ שנכנסה לי וכנראה לעוד אלפי בנות ישראליות ללב.שנים אח״כ כשחזרה בתי מהספריה, עם הספר, לא היתה נרגשת ממני,. בלילה אחרי שהלכה לישון התיישבתי על הספה, גמעתי את הספר כמעט עד תום, ולרגע חזרתי לחלומות של ילדותי. כמוה גם שרה גיבורת נילי ועוד .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *